כשבקבוצת המפרגנות הוכרז בחגיגיות שההשראה לפוסט המשותף הקרוב תהיה זמן על כל נגזרותיו, היה לי ברור די מהר שהפינה הקטנה שלי בנושא תעסוק בעל זמני. לא יצא לי לבלות זמן רב מחיי בנסיון להגדיר את הסטייל שלי, אבל בבחינה זריזה ולא מחייבת של פריטי המפתח שלי, נראה שהמלתחה שלי עומדת על בסיס איתן של פריטי בייסיק על זמניים שצברתי במהלך השנים, אותם אני מתבלת פה ושם בטרנדים החביבים עליי לעונה.

אני חייבת להודות שכאחרונת הקלישאות הברירה הטבעית הראשונה שעלתה בי היא השמלה השחורה הקטנה. כבר ראיתי בעיני רוחי איך אני מביאה את השמלה מימי קוקו שאנל אל ימינו אנו ובניתי הפקה שהשכיחה ממני כמעט לחלוטין את העובדה שאני בכלל לא בחורה של שמלה שחורה. קטנה.
כשהתכנית השחורה סוכלה לא נשאר לי אלא לפנות אל ה-Go To קלאסיקה שלי ובטוויסט פראי בעלילה הלכתי על השילוב האלמותי בין חולצת פסים לליפסטיק אדום. 
על אף שעדיין לא מצאתי את ה-גוון האדום בשבילי (אבל כל החיים לפני), אני עדיין מוצאת את הליפסטיק האדום כמרומם מצב רוח ואאוטפיטים נצחי, וכשהוא בא בקומבו של חולצת פסים השניים האלה הם פאוור קאפל אהוב מהסוג שאי אפשר (ובעיקר חבל) להתכחש לו.

Wearing: Vintage sunnies, Daisy Street Striped T, Nene Pearl shorts (old, similar here) & Orella heels (were bought in Thailand).