כמעט כמו כל בחורה אחרת, גם אני ביליתי חלק נכבד משנות נעוריי בחיפוש אחר הסטייל שלי והקול שלי בחיים בכלל. למרות שהתניסיתי בלא מעט סגנונות וחוויתי כמה קראשים אופנתיים מהסוג הטראגי, תמיד היו דברים שחששתי לגשת אליהם וסגנונות שחששתי לחקור. במבט לאחור באספקטים רבים הייתי טינאייג'רית מאוד בטוחה בעצמה עם תחושת "עצמי" חזקה, אבל כשזה הגיע לסטייל שלי בעיקר ניסיתי להסתיר את כל מה שבזמנו חשבתי לפגם. ובראש של הנערה שהייתי לא היה דבר מלבד פגמים במראה שלי.
אחד הדברים שהייתי הכי רגישה לגביהם (חוץ ממראה ההרואין שיק שהתהדרתי בו באותם ימים, זה כבר לפוסט אחר), היה גוון העור שלי. למרות שאני נראית בדיוק כמו אימא שלי שמאז ומתמיד ועד היום היא האישה היפה בעולם בעיני, ספגתי במהלך השנים לא מעט צחוקים...
Continue reading