So as you probably figured by now, at the beginning of september, just between both of our birthdays, Max and I hopped on a plane and made our way to Rhône-Alpes, France. We first landed in Geneva but didn’t stay long and continued straight to a picture perfect little town called Yvoire, relatively close to the swiss border.
The next morning we left Yvoire and continued our trip to Chamonix- Mont- Blanc.
All geared up in a huge hat and three pairs of socks, I was ready to party up, and was 100% on vacation mode. You can probably tell by the dumb supersized smile on my face.
Surrounded by breathtaking views and multiple types of jams, I literally felt like I just died and went to heaven.
We fell so deeply in love with every place we went to, that it was hard to move on the our next destination. If you’re planning a trip and would like to read more specific info and tips about Chamonix- just say the word and I’ll write it all down. Meanwhile I’ll leave it to the photos to do the trick.
הבטחתי ולכן אקיים- החלק הראשון בחוויה הצרפתית שלנו. חלמתי שארכז הכל לפוסט אחד אבל כל כך מושלם היה בטיול הזה שהפרידה הייתה קשה מדי ולכן כך נראה, אברבר עליו לנצח.
בין המסקנות המהפכניות שהגעתי אליהן (גם) הפעם: אני צריכה לטייל יותר. ארץ הבגט לגמרי הולמת אותי.
אז בספטמבר האחרון בשעה טובה ובתזמון מושלם בין ימי ההולדת של שנינו, נסענו מקס ואני לצרפת. נחתנו בז’נבה אבל לא שהינו בה יותר משעה או שעתיים ומיד המשכנו לעיירה קטנה וציורית בשם Yvoire שנמצאת די קרוב לגבול השוויצרי.
ב- Yvoire מסתובבים בעיקר תיירים ורגזנים מקומיים אבל היא נראית כל כך כמו עמק המומינים שאף אדם או דבר בעולם יכולים להפר את שלוותך כשאתה שוהה בה. גם השוקו היה טעים שם.
בכלל, אני שותה המון שוקו כשאני בחו”ל ולא ברור מה מניע את הדבר הזה. חוץ מבתאילנד, שם הייתי יותר טיפוס של פאד תאי וקולה.
בבוקר שלמחרת המשכנו לכיוון שאמוני (Chamonix- Mont -Blanc), עיירת קיט בחבל רון אלפ (Rhône-Alpes), שם ממוצע המעלות נע בין 2 ל-8 בזמן שהיינו, ואותי הפליא לגלות לראשונה שאני יכולה להרגיש בחופשה גם בלי בגד ים.
חמושה בטייץ תרמי, כובע ענק ושלושה זוגות גרביים, בשאמוני הרגשתי הכי חופשי שאפשר. לראיה- חיוך מפעל הפיס הדבילי שעל פניי.
בין הנופים עוצרי הנשימה ומרעידי הברכיים (איי שיט יו נוט), לבין עשרות בגטים וריבות, נראה לי שככה נראה האושר.

No Comments