אם ביקרתם כאן לאחרונה, בטח ראיתם שהבלוג עבר מיני פייס ליפט שבמסגרתה שינה את שמו. 
למה דליילה? לא ממש הפאם פאטאל של טום ג’ונס, אבל השם “דליילה” דבק בי כבר לפני שנים, עוד הרבה לפני שידעתי לזמזם שירים של Plain White T’s ומאז ועד היום, מלווה אותי בגבורה במעללי האינטרנטיים והלא אינטרנטיים ונראה שהיה זה הצעד המתבקש האחרון כדי להרגיש כאן לגמרי בבית. 

אחרי ליל סדר מלא כל טוב וכל סוג של אוכל, החלטנו שלא להשמין מנחת ויצאנו לתור את הארץ. כשמקס ואני רק הכרנו וגם בכמה שנים שאחר כך, בילינו זמן נכבד מחיינו בטיולים ארץ ישראליים. 
מאז התבגרנו והתברגנו, ומדירתנו הקטנה בהרצליה, נוף ירוק נראה כמו חלום, כשהירוק הכי ירוק שלנו הוא פארק הרצליה במלוא תפארתו. 
כשסופסוף היה לנו בוקר חופשי בצפון, חזרנו אל המקורות ויצאנו לשתות את הקפה של הבוקר בקיבוץ סער. העליתי באוב את ילדת הטבע שבי, כשמשהו באוויר שם ובמקס שמחזיק לי את היד, הרגיש לי כמו בדייט הראשון שלנו, בלי הטים- טם, הזבוב בקפה וחיוך המבוכה הנצחי.